מה ארצה להיות כשאגדל?

מה החלק של מה שאנחנו רוצים להיות ממה שאנחנו באמת?
פסיכולוגים בטח יגידו שהפרה באיזון בינהם יכולה להעיד על מה שנקרא הפרעה אישיותית, כי אדם שרוצה להיות משהו שמאוד רחוק ממה שהוא באמת, סובל כנראה מחוסר מודעות עצמית קשה. איך ייתכן שמפעל שבו יש מנהל אחד, לא ממוממש לפי חזונו של המנהל הזה? מצד שני, כמה מנהלים טובים יש?
לאחרונה קראתי ספר בשם:"כוחו של הרגע הזה" (אני מבינה שחלק ממכם מצקצקים במיאוס והשאר נזכרים בנוסטלגיה), שמה שהבנתי ממנו זה שכל המחשבות מהסוג: מה הייתי רוצה להיות כשאהיה גדול, הם רק לצורך שעשוע. מה שמהותי באמת הוא (באופן מפתיע) הרגע הזה. מה אנחנו כאן ועכשיו, כשמה שאנחנו זה מעבר למשהו שניתן לבטא במילים: אני רווקה בת 30 עם חבר וכלב, שעובדת פה וגרה שם ובין לבין נוסעת באוטובוס ומקבלת הכנסה חודשית כזאת וכזאת. מה שאני, לא ניתן להסביר אבל אפשר לסמן או לרמז, אם תחשבו על מה זה פרח. מעבר לצבע ולצורה שלו. איך זה להיות פרח. פרח פשוט קיים והוא חלק ממין זרם אינסופי שנקרא חיים. וכך גם אנחנו, גם אם לא "נעשה" כלום אנחנו קיימים ובמובן הזה אין לנו ברירה אלא להתקיים. כמובן שזה נשמע לנו די משעמם וחסר תוכן ולכן אנחנו רודפים אחרי כל מיני חלומות והישגים (קריירה, משפחה, בית). וכל זה כדי שנוכל להגיד "אני מנהלת בכירה ב... נשואה עם 3 ילדים, בית מדהים במושב עם חצר ענקית ולפחות שני כלבים מתרוצצים, עם פינת ירק אורגנית, כמובן". זה מה שאני רוצה להיות? ובכן, לפחות חלק מזה.
זה מה שאני?  אממ...?
זה מה שיעשה אותי מאושרת? אמממ...?
למה אני לא מאושרת כבר עכשיו? בגלל שאין לי את זה? אמממ....?
רגע אחד, וכשאני אהיה שם בבית הרחב עם נוף לים ו-3 ילדים מתרוצצים מסביב אני אהיה מאושרת? אממ... אממ... אממ..

חבר טוב

כלב הוא חברו הטוב של האדם, האומנם? לילו, זה נכון ששמענו את הקלישאה פעמים רבות מספור, אבל קשה שלא לתהות האם לא היית מפקיר אותי בשנייה עבור קופסת טונה עסיסית או, במקרה שלך, אפילו חתיכת מקל עלוב...

בשנתיים שבהם אני אחראית לחינוכו ולטיפוחו של כלב משלי (יחד עם בן זוגי המקסים), יצא לי לראות כלבים משפילים לעפר את בעליהם, עושים מהם צחוק ומטריפים את דעתם. אנשים מכובדים, בעלי מקצוע ומעמד נראו רצים עם נעלי בית אחרי כלבם, מנופפים בידיהם באוויר ומקללים נמרצות, בזמן שזה חוטף סנדביץ' ישן מהפח או נמרח בתאווה על חרא של פרות.

ואחרי שהשמצנו את היצורים החמדמדים האלה, נודה באמת. שהם באמת אחלה חברים, הם סדנה לניהול כעסים ועצבים מהלכת על ארבע. ואין כמו להגיע הביתה ולקבל את ההתלהבות האמיתית והתמימה שלהם על כך שהשארנו אותם כמעט בלי מים ולא דאגנו להוציא אותם כבר 10 שעות.

תודה לילולון :)

ברוכים הבאים לבלוג שלי

איזה כיף! יש לי בלוג!
כשהייתי קטנה לא הייתי מאמינה בחיים שכשאהיה גדולה יהיה לי בלוג.
אפילו אם הייתם משגרים אותי לעתיד (כמו בסרט המעולה "בחזרה לעתיד") והייתי רואה זאת בעצמי,
לא הייתי מאמינה.
כשהייתי קטנה ניהלתי יומן, או ליתר דיוק יומנים.
בכל יומולדת, תחילת שנה או אירוע כלשהו שהצדיק חשבון נפש ובחינה מחודשת של משמעות החיים,
גייסתי מחברת או יומן פרחוני מושקע (זה שמגיע גם עם מנעול שאף פעם לא באמת שמיש).
אבל כשעברתי בדיעבד על דברים שכתבתי נחלתי אכזבה קשה.
רוב הדברים שכתבתי היו במקרה הטוב משעשעים,
אבל לא היו מקור ממשי לתשובות לשאלות קיומיות ומשברי זהות זמניים.
והנה אני, כהרגלי, מורידה ציפיות במפגש ראשוני.
אז לא, הבלוג שלי הוא הרבה יותר טוב מיומן!
הוא הולך להיות מסוגנן (וזאת הודות לגוגל), מעניין, לפעמים משעשע ולפעמים מרגש.
אז שיהיה בהצלחה וקריאה מהנה :)