מה החלק של מה שאנחנו רוצים להיות ממה שאנחנו באמת?
פסיכולוגים בטח יגידו שהפרה באיזון בינהם יכולה להעיד על מה שנקרא הפרעה אישיותית, כי אדם שרוצה להיות משהו שמאוד רחוק ממה שהוא באמת, סובל כנראה מחוסר מודעות עצמית קשה. איך ייתכן שמפעל שבו יש מנהל אחד, לא ממוממש לפי חזונו של המנהל הזה? מצד שני, כמה מנהלים טובים יש?
לאחרונה קראתי ספר בשם:"כוחו של הרגע הזה" (אני מבינה שחלק ממכם מצקצקים במיאוס והשאר נזכרים בנוסטלגיה), שמה שהבנתי ממנו זה שכל המחשבות מהסוג: מה הייתי רוצה להיות כשאהיה גדול, הם רק לצורך שעשוע. מה שמהותי באמת הוא (באופן מפתיע) הרגע הזה. מה אנחנו כאן ועכשיו, כשמה שאנחנו זה מעבר למשהו שניתן לבטא במילים: אני רווקה בת 30 עם חבר וכלב, שעובדת פה וגרה שם ובין לבין נוסעת באוטובוס ומקבלת הכנסה חודשית כזאת וכזאת. מה שאני, לא ניתן להסביר אבל אפשר לסמן או לרמז, אם תחשבו על מה זה פרח. מעבר לצבע ולצורה שלו. איך זה להיות פרח. פרח פשוט קיים והוא חלק ממין זרם אינסופי שנקרא חיים. וכך גם אנחנו, גם אם לא "נעשה" כלום אנחנו קיימים ובמובן הזה אין לנו ברירה אלא להתקיים. כמובן שזה נשמע לנו די משעמם וחסר תוכן ולכן אנחנו רודפים אחרי כל מיני חלומות והישגים (קריירה, משפחה, בית). וכל זה כדי שנוכל להגיד "אני מנהלת בכירה ב... נשואה עם 3 ילדים, בית מדהים במושב עם חצר ענקית ולפחות שני כלבים מתרוצצים, עם פינת ירק אורגנית, כמובן". זה מה שאני רוצה להיות? ובכן, לפחות חלק מזה.
זה מה שאני? אממ...?
זה מה שיעשה אותי מאושרת? אמממ...?
למה אני לא מאושרת כבר עכשיו? בגלל שאין לי את זה? אמממ....?
רגע אחד, וכשאני אהיה שם בבית הרחב עם נוף לים ו-3 ילדים מתרוצצים מסביב אני אהיה מאושרת? אממ... אממ... אממ..
פסיכולוגים בטח יגידו שהפרה באיזון בינהם יכולה להעיד על מה שנקרא הפרעה אישיותית, כי אדם שרוצה להיות משהו שמאוד רחוק ממה שהוא באמת, סובל כנראה מחוסר מודעות עצמית קשה. איך ייתכן שמפעל שבו יש מנהל אחד, לא ממוממש לפי חזונו של המנהל הזה? מצד שני, כמה מנהלים טובים יש?
לאחרונה קראתי ספר בשם:"כוחו של הרגע הזה" (אני מבינה שחלק ממכם מצקצקים במיאוס והשאר נזכרים בנוסטלגיה), שמה שהבנתי ממנו זה שכל המחשבות מהסוג: מה הייתי רוצה להיות כשאהיה גדול, הם רק לצורך שעשוע. מה שמהותי באמת הוא (באופן מפתיע) הרגע הזה. מה אנחנו כאן ועכשיו, כשמה שאנחנו זה מעבר למשהו שניתן לבטא במילים: אני רווקה בת 30 עם חבר וכלב, שעובדת פה וגרה שם ובין לבין נוסעת באוטובוס ומקבלת הכנסה חודשית כזאת וכזאת. מה שאני, לא ניתן להסביר אבל אפשר לסמן או לרמז, אם תחשבו על מה זה פרח. מעבר לצבע ולצורה שלו. איך זה להיות פרח. פרח פשוט קיים והוא חלק ממין זרם אינסופי שנקרא חיים. וכך גם אנחנו, גם אם לא "נעשה" כלום אנחנו קיימים ובמובן הזה אין לנו ברירה אלא להתקיים. כמובן שזה נשמע לנו די משעמם וחסר תוכן ולכן אנחנו רודפים אחרי כל מיני חלומות והישגים (קריירה, משפחה, בית). וכל זה כדי שנוכל להגיד "אני מנהלת בכירה ב... נשואה עם 3 ילדים, בית מדהים במושב עם חצר ענקית ולפחות שני כלבים מתרוצצים, עם פינת ירק אורגנית, כמובן". זה מה שאני רוצה להיות? ובכן, לפחות חלק מזה.
זה מה שאני? אממ...?
זה מה שיעשה אותי מאושרת? אמממ...?
למה אני לא מאושרת כבר עכשיו? בגלל שאין לי את זה? אמממ....?
רגע אחד, וכשאני אהיה שם בבית הרחב עם נוף לים ו-3 ילדים מתרוצצים מסביב אני אהיה מאושרת? אממ... אממ... אממ..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה