כל החיים שלי (בינתיים לפחות) אני מתעקשת ושואלת: מה לא בסדר, מה ואיך אפשר לעשות טוב יותר.
והשאלות האלו, בתקופות מסוימות בחיים שואבות אותי ומתישות אותי מאוד ואני מנסה לשכוח ולהתנער מהן..
אז בהקשר הזה זה די מוזר לחשוב שאני בעצם עובדת בזה. אני עובדת בלשאול מה יכול להשתבש וכשהוא אכן משתבש אז למה? ואח"כ אני חושבת איך אפשר לעשות את זה יותר טוב, וזה ממשיך ורודף אותי כל החיים...
ולא מספיק זה, אלא שמסתבר שהתוכנית הלא מגובשת העתידית שלי להסבה מקצועית לנטורופתיה, היא גם אותו בור עמוק ואפל של שאלות וניתוחים ונסיונות להבין מה השתבש ומה צריך לעשות כדי לשפר את המצב הנוכחי (באמצעות תזונה טבעית- אז לפחות התמקדתי).
אז האם צריך לבחון מחדש את כל הנושא ולנסות לצמצם את המקומות שבהן השאלות עלולות שוב לעלות ולנקר, או שאולי כדאי פשוט להשלים עם העובדה שזאת אני ולצלול לתוך התהום האפלה זאת?
והשאלות האלו, בתקופות מסוימות בחיים שואבות אותי ומתישות אותי מאוד ואני מנסה לשכוח ולהתנער מהן..
אז בהקשר הזה זה די מוזר לחשוב שאני בעצם עובדת בזה. אני עובדת בלשאול מה יכול להשתבש וכשהוא אכן משתבש אז למה? ואח"כ אני חושבת איך אפשר לעשות את זה יותר טוב, וזה ממשיך ורודף אותי כל החיים...
ולא מספיק זה, אלא שמסתבר שהתוכנית הלא מגובשת העתידית שלי להסבה מקצועית לנטורופתיה, היא גם אותו בור עמוק ואפל של שאלות וניתוחים ונסיונות להבין מה השתבש ומה צריך לעשות כדי לשפר את המצב הנוכחי (באמצעות תזונה טבעית- אז לפחות התמקדתי).
אז האם צריך לבחון מחדש את כל הנושא ולנסות לצמצם את המקומות שבהן השאלות עלולות שוב לעלות ולנקר, או שאולי כדאי פשוט להשלים עם העובדה שזאת אני ולצלול לתוך התהום האפלה זאת?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה