אני יושבת כאן במשרד רחב. שני חבריי לצוות מדברים בינהם ברוסית. למרות שהערתי להם על זה בעבר, הם ממשיכים בשלהם. ועכשיו, מקץ ארבעה חודשים במחיצתם, אני מבינה שזה לא משהו אישי נגדי ושזה לא דווקא. אם אני אנסה לנתח את זה מנסיוני בעבר עם עולים, מקור התופעה בטראומה של העלייה. המעבר הזה מחיים במקום מוכר, עם שפה וחוקים חברתיים מוכרים למקום שונה שחוקיו שונים ולעיתים קרובות אף עוין. ואני יכולה להניח שההרגשה היא שאתה רק רוצה להרגיש בטוח, ולהרגיש שוב שאתה שולט בסיטואציה ואתה לא צריך לגמגם בשפה שאתה פחות מכיר מול מישהו אחר ששולט בה לגמרי. אלא לספר בדיחות בשפה שאתה מכיר כל כך, עד רמה שאתה יכול לעוות ולהשתעשע בה ואיתה.
מנסיוני, קיימות מספר אופציות להתמודדות לעולה שחווה טראומה כזאת. שתי האופציות הקיצוניות יותר שפגשתי הן: הזדהות מוחלטת עם תרבות המקור והתכחשות (כל עוד ניתן) לתרבות היעד, במקרה שלנו, התרבות "הישראלית" (ונניח שקיימת כזאת לצורך הדיון). באופציה הזאת, חבריי למשרד לדוגמא, יקנו בסופרים "של רוסים", ידברו עם נותני שירותים ברוסית, אם הם יסכימו, ילכו להופעות ברוסית, יקראו עיתון ברוסית וכמובן יתחברו בעיקר עם רוסים.
אופציה שנייה, שמנסיוני נפוצה יותר בקרב עולים וותיקים יותר, התכחשות לתרבות היעד והזדהות עם תרבות המקור. באופציה זאת, העולה יוותר על כל הסממנים של תרבות המקור שלו, כולל השפה. ייאבק נחרצות עם המבטא עד לנסיון להעלימו לחלוטין, יתחבר רק עם ישראלים ובאופן מגמתי לא עם עולים כמוהו.
אז מה עדיף? ואיך נוכל להתקיים כחברה? איך נמצא מכנה משותף כשהפערים רק נפערים והניכור שולט? ואולי הנושא הזה הוא רק חלק קטן בפאזל ענק שמייצג את הבעיה האמיתית שבאה לידי ביטוי בחוסר עזרה הדדית, אדישות לזולת ובשיעורי תאונות ה"פגע ברח" שרק עולות.
ואותי זה מאוד מדאיג.
מנסיוני, קיימות מספר אופציות להתמודדות לעולה שחווה טראומה כזאת. שתי האופציות הקיצוניות יותר שפגשתי הן: הזדהות מוחלטת עם תרבות המקור והתכחשות (כל עוד ניתן) לתרבות היעד, במקרה שלנו, התרבות "הישראלית" (ונניח שקיימת כזאת לצורך הדיון). באופציה הזאת, חבריי למשרד לדוגמא, יקנו בסופרים "של רוסים", ידברו עם נותני שירותים ברוסית, אם הם יסכימו, ילכו להופעות ברוסית, יקראו עיתון ברוסית וכמובן יתחברו בעיקר עם רוסים.
אופציה שנייה, שמנסיוני נפוצה יותר בקרב עולים וותיקים יותר, התכחשות לתרבות היעד והזדהות עם תרבות המקור. באופציה זאת, העולה יוותר על כל הסממנים של תרבות המקור שלו, כולל השפה. ייאבק נחרצות עם המבטא עד לנסיון להעלימו לחלוטין, יתחבר רק עם ישראלים ובאופן מגמתי לא עם עולים כמוהו.
אז מה עדיף? ואיך נוכל להתקיים כחברה? איך נמצא מכנה משותף כשהפערים רק נפערים והניכור שולט? ואולי הנושא הזה הוא רק חלק קטן בפאזל ענק שמייצג את הבעיה האמיתית שבאה לידי ביטוי בחוסר עזרה הדדית, אדישות לזולת ובשיעורי תאונות ה"פגע ברח" שרק עולות.
ואותי זה מאוד מדאיג.
יש אולי גם דרך שלישית ....
השבמחקהזדהות ושמירה על תרבות המקור, תרבות שלטעמי יש הרבה מה ללמוד ממנה. ובמקביל, התחברות לחברה ולתרבות המקומית.
לשבת איתך בחדר ולדבר רוסית בנוכחותך לא חייב להיות קשור לתרבות, זה סתם חוסר תרבות, מעליב, פוגע, ולא מתחשב.
דעתי שלי :-)
אילון